האמונות והדעות, מאמר השני; אחדות י״גHaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 13
א׳ואחר כן אומר: איך יתקיים במחשבתנו הענין הזה, רוצה לומר הבורא יתברך, וחוש מחושינו לא נפל עליו? ואומר: כאשר יתקיים בה, הטבת הטוב וגנות הכזב, וחושינו לא נפלו עליו. וכאשר נעלה בשכלנו המנע מקבץ נמצא ונעדר, ושאר המתרחקים, והחושים לא ראו את זה. ואמר הכתוב (ירמיה י' י') וי"י אלהים אמת. ואומר: ואיך יעלה בשכלנו המצאו בכל מקום, עד שלא יהיה מקום רק ממנו? מפני שלא סר קודם כל מקום. ואלו היו המקומות הפרידים בין חלקיו לא היה בורא אותם. ואלו היו הגשמים מטרידים המקומות ממנו או מקצת, לא היה בורא אותם. וכיון שהדבר כן המצאו אחרי שברא הגשמים כלם, כהמצאו קודם לכן, בלא שנוי ולא פרידה, ולא הסתר ולא הפסק, וכמו שאמר (שם כ"ג כ"ד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם י"י הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם י"י. ואקרב להבין זה ואומר: לולא שהרגלנו שקצת הכתלים אין סותרים בעד הקול, וכן אנו רואים שהזכוכית איננה שכה בעד האור, וידענו כי אור השמש לא יזיקוהו הלכלוכים אשר בעולם, היינו תמהים על זה. ואלה כלם פליאות מעידות על אמתת ענינו. ואומר עוד: איך יעלה בלב שהוא יודע כל מה שהיה וכל מה שיהיה, ושידיעתם אצלו שוה? ואבאר שהברואים אינם יודעים מה שעתיד, מפני שידיעתם אינם כי אם מדרך החושים, ומה שלא יצא אל שמעם ולא ראותם ושאר חושיהם לא יעמדו עליו. אבל הבורא אשר אין דרך ידיעתו בסבה, אך היא מפני שעצמו מדע, והחולף והעתיד אצלו יחד בשוה, ידעם בלא סבה. וכאשר אמר (ישעיה מ"ו י') מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. - וכאשר יגיע האדם אל ידיעת הענין הזה הדק, בדרך ההגדה וראות האותות והמופתים, תאמינהו נפשו ותמזג ברוחו וישוב נמצא בחדריה, וכל אשר תעמוד בהיכלה תמצאנו, כאשר אמר הנביא (שם כ"ו ט') נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך. ותשגה באהבתו אהבה שלמה שאין בה ספק, כמו שאמר (דברים ו' ו') ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך וגומר. ויהיה העבד ההוא זוכרו ביום בלכתו, ובלילה על יצועו, וכמו שאמר (תהלים ס"ג ז') אם זכרתי על יצועי באשמורות אהגה בך. וכמעט שתהיה מדברת ר"ל הרוח שתהמה בעת זכרו מהכוסף והכליון, וכמו שאמר (תהי' ע"ז ד') אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה. ויזון אותו זכרו יותר מן הדשנים, וירוה אותה שמו יותר מכל רוה, כמו שאמר (שם ס"ג ו') כמו חלב ודשן תשבע נפשי וגומר, עד שתשיב כל עניניה כלם אליו, ותהיה חוסה בו ובוטחת תמיד, כאשר אמר (שם ס"ב ט') בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם וגומר. ואם ייטיב לה, תודה, ואם יצערנה, תסבול, וכמו שאמר (תהי' כ"ב ל') אכלו וישתחוו כל דשני ארץ. ואלו היה מפריד בינה ובין גופה היתה מיחלת לו, ולא היתה חושדת אותו, כמו שאמר (איוב י"ג ט"ו) הן יקטלני לו איחל. וכל אשר תסתכל בעניניו תוסיף יראה ופחד, וכמו שאמר (שם כ"ג ט"ו) על כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו. וכל אשר תתבונן במדותיו, תגדיל שבחיהם ותוסיף שמחתה, וכמו שאמר (תהלים ק"ה ו') ישמח לב מבקשי י"י, עד שתאהב אוהביו ותוקיר מוקיריו, כמו שאמר, (תהי' קל"ט י"ז) ולי מה יקרו רעיך אל וגומר. ותשנ א משנאיו ותאיב אויביו, וכמו שאמר (תהי' קל"ט כ"א) הלא משנאיך י"י אשנא וגומר, עד שתטעון בעבורו ותשיב על מי שמדבר בו ובעניניו, בשכל ובדעת, לא בכבדות, כמו שאמר (איוב ל"ו ג') אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק כי אמנם לא שקר מלי תמים דעו עמך, ותשכחנו ותהללנו בשכל וביושר, לא בגוזמא ובשקר, כמו שאמר הכתוב במשבחים (דה"י ב' ל' כ"ב) וידבר חזקיהו על לב הלוים המשכילים שכל טוב לי"י. ולא תשכחנו בשהוא ישים החמשה יותר מן העשרה, שלא יוסיף בהם, ולא שיכניס עולם בחלל הטבעת, שלא יצר זה וירחיב זה, ולא שישיב אתמול החולף, כי כל זה הבל. ואפשר שישאלנו קצת הכופרים על כל אלה ונשיב, כי הוא יכול על כל דבר, וזה אשר שלא עליו איננו כלום, כי הוא הבל, וההבל איננו כלום, וכאלו שאלו היוכל על לא כלום; אך על זה שאלו באמת. אבל היא משבחת אותו בענינים העצמיים, שהוא הקדמון אשר לא חלף ולא יחליף, כמו שאמר (דברים ל"ג כ"ז) מעונה אלהי קדם. ושהוא אחד בעצמו באמת, כמו שאמר (נחמיה ט' ו') אתה הוא י"י לברך. ושהוא החי והקיים, כמו שאמר (דברים ל"ב מ') כי אשא אל שמים ידי וגומר. ושהוא יכול על כל דבר, כמו שאמר (נחמיה ט' ל"ב) האל הגדול הגבור והנורא. ושהוא היודע כל דבר ידיעה שלמה, כמו שאמר (איוב ל"ז ט"ז) התדע על מפלשי עב מפלאות המים דעים. ושהוא בורא כל דבר תחלה, כמו שאמר (ירמיה י' ט"ז) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. ושאיננו עושה השוא ולא התהו, כמו שאמר (ישעיה מ"ה י"ח) לא תהו בראה לשבת יצרה. ושאיננו מעול ולא חומץ, כמו שאמר (דברים ל"ב ד') הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. ושאינו עושה לעבדיו כי אם הטוב, שנא' (תהלים קמ"ה ט') טוב י"י לכל וגומר. יודוך י"י כל מעשיך וגומר. כבוד מלכותך יאמרו וגומר. ושאיננו משתנה ולא יחלוף, כמו שאמר (מלאכי ג' ו') אני י"י אלהים לא שניתי ואתם בני יעקב וגומר. ושמלכותו לא תחלוף ולא תכלה, כמו שאמר (תהלים קמ"ה י"ג) מלכותך מלכות כל עולמים וגומר. ושמצותו קיימת אין משיב לה, כמו שאמר, (שם ק"ג י"ט) י"י בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. ושחובה לשבחו במדותיו הטובות והגדולות, כמו שאמר (קל"ח ה') וישירו בדרכי י"י כי גדול כבוד י"י. ושכל מה שיספרו עליו המספרים וישבחוהו בו המשבחים הוא נעלה וגדול ומרומם מהכל, כמו שאמר (נחמיה ט' ה') ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. וזה אשר תמצא במקומות מהספרים מן השבח והתהלה איננו מיוחס אליו, אך הוא מיוחס אל ספוריו, כמו שאמר (יחזקאל ג' י"ב) ברוך שם כבוד י"י ממקומו. ושאמרו (תהלים ס"ח ה') זמרו שמו ופעמים תמצאנו לספר ספורו ויאמר (שם ע"ב י"ח) ברוך שם כבודו. ואמר (שם צ"ז י"ב) והודו לזכר קדשו. אך בדברי רבותינו רבים כאלו, הוא לספר ספורו שהם אומרים; ברוך שם כבוד מלכותו. ואומר בכל זה שהוא גם כן ממעשה הלשון, והוא, כאשר הוא מכונת להגדיל ולהאדיר, מקדמים המלות קודם שיזכרו המגודל ההוא. וכל אשר ירבו המלות ההם הקודמות, יהיה בהם יותר גדולה, כמו שנאמר (אסתר א' ד') בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת. והוא הוא עשרו ומלכותו וגדולתו, והוא גם כן יקרו ותפארתו וגדולתו. ודמו הספורים קצתם לקצתם. - הסתכל. יישירך האלהים! מה שכתבנוהו, והתבונן בו בנמשך, ועלהו במחשבתך, ואל תמהר לגזור על המלות. אבל גזור על השרשים הקודמים. ושים המלות העברה והקרבה, כאשר בארנו:
1
ב׳נשלם המאמר השני:
2